<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חוצפית התורגמן</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ר' חצפית התורגמן שהיה אחד מאבירי ישראל מעשרה הרוגי מלכות וכבר כתבתי למעלה בסדר בן כי אחרי ר' חנניה בן חכינאי נהרג ר' חצפית התורגמן אמרו שהיה שקול כיונתן בן עזיאל שכשהיה עוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו נשרף והיה שונה מאה ושמונים פנים בת"כ וכשהרגוהו לא נשאו לו פנים ולא לתורתו ברוך שמו של הקב"ה שנאמר בו [דברים י'] אשר לא ישא פנים ומפורש במדרש שיר השירים [פ"א] שלישי ר' חצפית התורגמן כשהיה ר"ע רואהו היה קורא עליו [תהלים מ"ה] יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך שהיה יודע בע' לשונות ובקי בהן ותפסוהו עם תלמידיו והרגו כולן עמו. ותימא שמונהו שלישי ובסדר של מעלה הברייתא חלוקה והוא שהיה בימי ר"ג ובימי ר' יהושע כשהעבירוהו כדאיתא בתפלת השחר [ברכות כ"ז ע"ב] עד שרננו העם ואמרו לחצפית התורגמן עמוד ועמד ובבכורות פ' כל פסולי המוקדשין [ל"ו ע"א] במעשה דר' צדוק ואם כל ימי ר"ג היה עמו ביבנה תימא הא דגרסינן בשלהי פ"א דסנהדרין [י"ז ע"א] א"ר יוחנן אין מושיבין בסנהדרין אלא א"כ יודע בע' לשונות ומסקינן התם וביבנה היו ארבעה ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא ושמעון התימני דן לפניהם בקרקע, (והוא) [והא] הוה ר' חצפית דבקי בע' לשונות, וכל ימי ר"ג היה הוא (קיים) ובית דינו ביבנה כדאיתא בהנזיקין [גיטין נ"ו ע"ב] תן לי יבנה וחכמיה ועד אותה שעה שהעבירו לר"ג היה הוא קיים, ותימא שלא מנה אותו כיון ששקול כיונתן בן עזיאל בתורתו וכל אילו המעלות, גימ'. ולא מצינו דברי ר' חצפית בתלמוד שלנו, מיהו בפ' אחרון דמס' שביעית בהל' פרוזבל [פ"י מ"ו] תנן אין כותבין פרוסבל אלא על הקרקע ואם אין לו מזכהו בתוך שדהו כל שהוא, ובבא זו פ' השולח [גיטין ל"ז ע"א] והתם מפרש וכמה כל שהוא וסיומא דהאי בבא היתה לו שדה ממושכנת בעיר כותבין עליה פרוסבל ר' חוצפית אומ' כותבי' לאיש על נכסי אשתו וליתומים על נכסי אפוטרופו', ותימא היאך חבין אנו ליתומים לכתוב עליהן פרוסב' הואיל ואין להן קרקע, וי"ל כדי שימצאו מלוין דזמנין דמצטרכי לזוזי וליכא דיזיף להו כדאיתא בהנזקין [שם נ"ב ע"א] לעניין משוך פירי מיתמי וכו' הל' יתומים שסמכו אצל בעל הבית והתם מסיק דכותבי' אף לאפטרופ' על נכסי יתומים וכן לאשה על נכסי בעלה, והדתנן בפ' (אחרון) [שלישי מ"ו] דמס' פיאה ומייתינן לה בפ"ק דקידושין [כ"ו ע"א] ובבבא בתרא פ' מי שמת [ק"נ ע"א] ר"ע אומר קרקע כל שהוא חייב בפיאה ולכתוב עליו פרוסבל והתם בקידושין משמע דאפילו מלא מחט וכן בירושלמי דפיאה [פ"ג ה"ז] דאפילו מקום שבלת אחת אלמ' כל שהוא דוקא והכא [גיטין ל"ז ע"א] מסיק קלח של כרוב אבל בציר מהכי אין כותבין, ומצ' התירוץ היא דאין לו קרקע אלא א"כ יזכהו אחר בציר ממקום קלח לא חשיב, אבל היכא דאית ליה לדידיה אפילו מלא מחט כותבין משום דטריף והדר טריף כי קטינא דאביי כדאית' בפ' כל הגט הל' המלוה מעות את הכהן [שם ל' ע"ב] דא"ר יוחנן אפילו אם לא הניחו אלא מלא מחט גובה מלא קרדום וכמעשה דקטינא דאביי כדאיתא בכתובות פ' מי שהיה נשוי [צ"א ע"ב]. ובמשנה דווקנית מצאתי נקוד ר' חַצְפִית. ובתוספתא דשביעית [פ"ח ה"י] מצאתי ר' חוספית ולפי שר"ת נ"ע פי' כל אותה הל' דפרוסבול דפרכינן [גיטין ל"ו ע"א] ומי איכא מידי דמדאורייתא משמט שביעית וכו' לא כתבתיה כאן. ובתוספת' דמס' כלים [ב"ב פ"ב ה"א] פ' כופת חלוק, א"ר יוסי מעשה בד' זקנים שהיו יושבין בחנותו של ר' אלעז' בן עזרי' חרש בציפרי ר' חוצפית ור' ישבב ור' חלפתא ור' יוחנן בן נורי והביא אחד לפניהם ראש כלונס שהוא ניטל ברהיטני ואמר על זו ישבתי וטהרוהו לו, ואם ר' אלעז' בן עזרי' היה בצפרי קבוע שמא כשמנוהו נקבע עמו ר' חצפית שם היל' אינו חושבו עם אותן שביבנה שהיה יודע בע' לשון.
